<h1>סידור רבינו שלמה ברבי נתן הסיג'ילמסי—פי"ח</h1>
<h2>דף סג:</h2>
ואומר תחלה ממה שמחויבת בחלק הראשון שכל בת ישראל צריכה לדעת זמני טומאתה ותקבע אותם אחרי ההתבוננות והבחינה, ותהיה ערה ותיזהר לפרוש מן הדברים שאסור לה במגע בזמן וסתה כפי שיתבאר להלן. דע שבזמן שהאשה רואה שום דם, אם הרבה ואם מעט, לפי מיני הגוונים השונים, ויש לה בעל, אסור לבעלה לנגוע בה, ואסור לה לשמשו. לא תציע לו את המטה ולא תרחץ פניו רגליו וידיו ולא תשפוך מים על דבר מגופו, ולא תמזוג לו הכוס, ולא תטפל בו כלל, ותתרחק מן הדברים האלה וכיוצא בהם ותימנע מהם. וצריך הבעל להתרחק משיחתה ויימנע מלספר עמה ומלהתלוצץ עמה ומן השחוק והשעשוע עמה. וצריכה האשה לשנות מצבה ולבושה בשעת טומאתה. וגם הבעל צריך ליזהר מלשמש עמה בזמן שמתקרב מועד טומאתה, ואפילו קודם לכן יום או לילה. ומשעה שהאשה רואה דם צריך לפרוש ממנה בדברים שאמרנו.
<h2>דף סה:</h2>
ודע שכל מה שתראה האשה מדם בתולים בליל כניסתה לחופה אחרי התשמיש, צריכה גם כן לשמור על ז' ימי נקיים ואחר כך תטבול. וכך הורו רב נטרונאי ורב האיי זכר גאונים כלם לברכה.
<h2>דף סו.</h2>
ובענין היולדת צריכה האשה לנהוג סייג בהנהגתה אחר הלידה על זכר י"ד יום ונקבה כ"א יום. היינו ז' ימים נקיים אחרי ז' לזכר וז' ימים נקיים אחרי י"ד יום לנקבה, כהמנעותה בגלל מצב טומאתה. וכן אם ראתה דם אחרי כן תמנע מתשמיש ותשב אחרי כן ז' נקיים ותטבול אחר כל זה.
ודע שהאשה בשעת נדתה מותר לה לחתוך החלה מן העיסה ולברך בא"י אקב"ו להפריש חלה. וכן תברך על כל מה שהיא אוכלת ושותה. ותקיים מה שהיא מחויבת מן התפלה ולא תימנע מדבר מן הדברים האלה.
<h2>דף סו:</h2>
והחלק השני אם נפסק הדם גם תמנע עצמה מכל הדברים שהזכרנו במשך שבעה ימים נקיים בתכלית הנקיון, ואחר כך תטבול בים או במקוה מים וכיו"ב מכל מקוה מים ועיינות ומקומות מקוה מים בין מן הנובעים ובין מן הזורמים מן הנהרות או הזורמים מן המטר וכיו"ב. אבל אם היו שאובים ביד או בגלגל מים, כגון המרחצאות והדומה להם, אין בהם טהרה כלל אע"פ שתרחץ בהם כמה פעמים. וצריכה האשה הסמוכה לטבילה להתיר את שערה מן הקליעה ומה שנקשרות זו בזו תפריד ותפזר אותם במים חמים לפני שרוחצת גופה מן הלכלוך, ותשפשף במים חמים קודם הטבילה. וכן תנקה צואת האף וההפרשה ("תבאני") של האזנים. ואחר כך תסיר מגופה התכשיטים והטבעות והעגילים מאזניה. או אם היה על גופה מודבק דבר שמן או שעוה או דבק או בצק, וכן החוטים משערה והפוך מעיניה, ואפילו לכלוך במקצת גופה תנקהו במים רכים.
<h2>דף סז.</h2>
וכשיורדת אשה לטבילה היא צריכה לעמוד על דבר קשה. כגון על אבנים או חצץ או ארץ קשה, ולא תעמוד על גבי טיט ותשקע בו ויעלה הטיט על חלק מגופה ויחצוץ בינו ובין המים. ואסור לאשה בזמן טבילתה להחזיק בידה מעות, ולא תשוך בשיניה דבר מכסף או זהב ולא תכשיט ולא מקצת משערה, ולא דבר אחר מכל שאר הדברים. ולא יהיו ידיה קפוצות בשעת טבילה, אלא תפתח ידיה במים עד שלא ישאר על גופה דבר שיחצוץ בינה ובין המים. ולא תקפוץ שפתיה ולא תישך בהם, שאלו הדברים ממפסידי הטבילה. וכל דבר היבש במקום ההקזה צריך להמיסו קודם הטבילה. ובזמן שהיא טובלת תושיט ידיה במים. ולא תוחזק בידיה בשעה שהיא במים ואם יש הכרח לכך ירפה האחיזה בשיעור שיכנסו המים במקום זה. [(בכ"י אחר) אם לא תחסיר האשה אחד מן התנאים האלה בטבילה, עלתה לה טבילה ומוציאה אותה מבית הטומאה לטהרה שלמה והותר לבעלה לשמש עמה. ואם נמצא על גופה אחר הטבילה דבר מן השעוה או הבצק ואחר כך שימש עמה בעלה, אע"פ שהיא היתה מזידה הוא אנוס. אבל השמירה מתחלה חובה שאין למעלה ממנה].
<h2>דף סז:</h2>
וצריכה האשה לברך (לפני) [נ"ב אחרי] הטבילה בא"י אמ"ה אקב"ו על הטבילה. ודע שטבילת נדה צריכה להיות רק בלילה ולא ביום אם אפשרי הדבר. אבל אם יש סיבה מן הסיבות המונעות בכל אופן שהוא, כגון מסכנת הדרך או מפרוצים או מגנבים המצוים או חיות רעות או השלטון מעכב או שהדרך רחוקה המונעים מלהגיע אל המקום וכיו"ב מותרת הטבילה ביום.
